<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ט—רס"ד</h1>
<h2>דף נד:</h2>
בפרק שני דקדושין (נ"ד ב') פסקינן כר' מאיר שאומר מעשר שני ממון גבוה הוא שנאמר לה' הוא, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם כן נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר, ואין מקדשין בו את האשה ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו (רמב"ם מע"ש פ"ג הל' י"ז ע"ש) כמו ששנינו בתחילת מעשר שני (מ"א), ומפרש בירושלמי (שם) כיצד אין ממשכנים אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו עבר ומשכן מוציאין אותו מידו, כיצד אין מחליפין אותו לא יאמר לו הא לך יין מעשר ותן לי שמן מעשר אבל אומר לו הא לך יין שאין לי שמן ואם רצה חברו ליתן לו שמן מותר שהרי לא החליף עמו אלא הודיעו שאין לו ואם רצה הלה ליתן [לו] יתן (ע"פ הל' י"ח שם), וגם אין שוקלין כנגדן אפילו דינרי זהב ואפילו לחלל עליהם מעשר שני אחר (לשון הרמב"ם שם הל' י"ט וע"ש ובכס"מ) כמו שמפרש הטעם בפרק במה מדליקין (שבת כ"ב ב') גזרה שמא לא יכוין משקלותיו, ויניח הדינרים בחוליהן ונמצא שביזה מעשר שני שלא לצורך (שם רש"י ד"ה לא), וכן מעות מעשר שני אין שוקלין כנגדן ולא מוכרין אותן ולא מחליפין אותן ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן ולא ילוה אותן להתגדל בהן ואם הלוון שלא יעלו חלודה מותר (שם הל' כ' ע"ש). תניא בירושלמי (דמאי פ"ג ה"א) שאין פורעין מהן המלוה ואין משלמין מהן תגמולין ואין פוסקין מהן צדקה בבית הכנסת אבל משלמין מהן דברים של גמילות חסדים וצריך להודיע (ע"פ הל' כ"א שם) וכן בפירות שביעית וכן ראיתיה בתוספתא דשביעית (פ"ז ה"ו). הרי יש כאן שש מצות לא תעשה. א.גשלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם. ב.גשלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלם. ג.גשלא לאכול בטומאה. ד.גשלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלם. ה.גשלא לאכול באנינות. ו.גשלא להוציא דמיו בשאר צרכי בני אדם חוץ מאכילה ושתייה וסיכה (רמב"ם בהקדמת הלכות מע"ש).
